(מאמר המשך למאמרים להסכים להרגיש 1, להסכים להרגיש 2, להסכים להרגיש 3)
אז לאחר שהבנו כמה חשוב להתחבר לרגשות שלנו ולעבוד איתם נכון,
הגיע הזמן ללמוד איך ליצור ולחזק את החיבור הזה.
הכנתי לכם מדריך מפורט, שיקח אתכם צעד-צעד, החל מהחיבור הבסיסי ביותר - לאנשים שמרגישים שהם ממש מנותקים מהרגש, ועד מה לעשות עם הרגשות כשאנו חווים אותם.
השלב הראשון - כוונה
למרות שזה נשמע פשוט ואפילו מוזר; הכוונה להתחבר לרגשות היא החלק הכי משמעותי בתהליך.
כשאנחנו נמצאים בכוונה לכל דבר שהוא בחיינו, אנו לא נעצור עד שנשיג אותו.
ולמעשה את כל שלושת המאמרים שעברנו עד עכשיו, עברנו אך ורק כדי שנוכל לקבל את ההסכמה מהשכל להתחבר לרגשות, וכדי שנוכל להתחיל לכוון את התודעה שלנו שמהיום, זו השאיפה שלנו.
לכן, אל תזלזלו, וקחו כמה שניות לעצור הכל, לנשום כמה נשימות, ולהחליט בתוך עצמכם שמהיום אתם מתחילים ללמד את עצמכם להתחבר ולהתמודד עם הרגשות בצורה נכונה.
הצהירו זאת בקול;
"אני מחליט/ה להתחבר לרגשות שלי וללמוד לנהל אותם בצורה שמיטיבה איתי".
השלב השני - תשומת לב
הקושי הגדול בהתחברות לרגשות, הוא שלא תמיד אנחנו יודעים בכלל לזהות שעובר עלינו משהו רגשי - עד כדי כך אנחנו יכולים לפעמים להתנתק מהרגשות. לפעמים זה ברור, התחושה חזקה ומציפה. ולפעמים זה נסתר יותר.
לעיתים האינדיקציה היחידה שלנו היא שאנו מתנהגים מוזר, עצבניים, מגיבים ביתר מול הסביבה...
שני סימנים ברורים לכך שעובר עלינו כרגע משהו רגשי שאנו לא מודעים אליו, הם;
סימפטום פיזי, וחפירה מחשבתית.
סימפטום פיזי - כאב גב, כאב גרון, ראש או בטן, שריר שנתפס פתאום (גם אם עשינו פעילות שבדרך כלל לא גורמת לנו לכך, ובמיוחד אם לא עשינו שום פעילות), - כל אלו ונוספים הם תסמינים למשהו רגשי שקורה בגוף-נפש שלנו. במיוחד סימפטומים שהם קבועים אצלנו - באים והולכים, ושיש לנו נטייה ללקות בהם - מעידים שאנו עוברים חווויה רגשית שכנראה גם היא באה והולכת בחיינו.
במצב זה אנו יכולים להשתמש בסימפטום על מנת לאתר ולעבוד עם החוויה הרגשית שנמצאת בבסיסו (כמובן, לא כתחליף להתייעצות עם רופא או לנטילת לתרופות)
חפירה מחשבתית - כשאנחנו חווים רגש עוצמתי שמאתגר אותנו, הרבה פעמים המוח נכנס למצב-התקפה. במצב זה הוא מתחיל להסביר לנו שוב ושוב, את המצב, את כל דרכי המילוט ממנו, ואת כל הדברים שאנחנו צריכים לדעת - כדי שלא להיות בחוסר וודאות או בחווייה הרגשית שאנו חווים.
חפירה מחשבתית קורית כאשר המוח מנסה "להציל" אותנו מלחוות את הרגש, הוא מנסה לקחת שליטה ובמקום שנצטרך אנחנו להרגיש, הוא מנסה לסדר לנו את העניינים.
השלב השלישי - התחברות
אמנם זיהינו שאנו נמצאים בחוויה רגשית, אבל זו עדיין הבנה של השכל.
עוד אין לנו מושג בדיוק מה אנחנו מרגישים...
זה הזמן לשוחח עם עצמנו ולגלות מה נמצא שם.
להלן שתי טכניקות יעילות לנהל שיחה מעמיקה עם עצמכם;
האחת בדמיון מודרך - מצוינת לעבודה עם סימפטום גופני.
והשנייה בשאילת-שאלות עצמית - מעולה גם לעבודה עם סמפטום, גם כשאנו מזהים חפירה מחשבתית, וגם בכל מצב בו אנו חשים רגשות רבים ולא בטוחים בדיוק מה עובר עלינו.
דמיון מודרך להתחברות לרגשות:
נשב בתנוחה נוחה, נעצום עיניים, וניקח כמה נשימות עמוקות.
נאפשר למחשבות להירגע.
נתחבר לאיזור בגוף בו אנו חשים את הסימפטום, כאב, אי-נוחות וכו' וננסה להעניק לו צורה ודמות;
נניח שלסימפטום היתה צורה ממשית פיזית, איך הוא היה נראה?
גדול? קטן? עגול? מרובע?
באיזה צבע? אדום? כחול? צהוב?
האם הוא מוצק או נוזלי? רך או קשה?
ננסה ממש לראות את הצורה שמייצגת את הסימפטום הזה.
בפעם הראשונה זה עשוי להרגיש קצת משונה, אבל אם תמתינו מעט, משהו יעלה בדמיונכם.
הדמיון הוא הכלי שאנו משתמשים בו כרגע הזו ולכן נסו לא לשפוט; כל מה שעולה הוא טוב.
עכשיו שאתם רואים את הסימפטום, אנחנו יכולים לדבר איתו.
זכרו; זו בסך הכל שיחה עם תת המודע שלכם.
לכן אנחנו יכולים להשתמש בהאנשה, על מנת לשוחח עם הפן הזה בכם, שאחרת אינו מקבל ביטוי.
שאלו את הסימפטום:
מי אתה? איזה רגש אתה?
ותראו שפתאום תוכלו לענות בבהירות. שאלו את הסימפטום על מה הרגש (כעס על מה? עצב על מה? פחד ממה? וכו'...),
ואם אתם רוצים, אפשר לשאול אותו מה הוא רוצה ללמד אתכם?
מרגע שיש לכם את התשובה של הרגש ועל מה, ניתן לעבור לשלב הבא.
התחברות לרגשות דרך שאילת-שאלות עצמית;
לשאול את עצמנו שאלות ולענות עליהן זו דרך מצוינת להתקדם ולהתפתח בהרבה מישורים.
על ידי שאילת השאלות הנכונות, אנחנו יכולים להתחבר לאינסוף ידע שקיים בעולם ובתוכנו - ושאיננו מודעים אליו בכלל. כרגע נלמד איך להתחבר לרגשות דרך שאילת השאלות הנכונות;
קחו דף ועט ושבו במקום נוח ופרטי.
שאלו את עצמכם;
מה הנושאים שמטרידים אותי כרגע?
עם אילו דברים המחשבה שלי מתעסקת הלוך ושוב?
ורשמו את כולם בסעיפים.
לגבי כל סעיף, רשמו את כככככלללל המחשבות שלכם בנושא זה עד שאין לכם מה לומר יותר.
לאחר מכן, שאלו את עצמכם: מה התחושות שלי לגבי הנושא הזה? מה אני מרגיש/ה לגביו? האם אני חושש/ת? כועס/ת? מפחד/? ממה? לגבי מה?
זה השלב שבו אתם מרשים גם לרגשות שאינם "הגיוניים" להתגלות ולהיות.
רשמו הכל על הדף.
חשוב מאוד לתת שמות לרגשות! ועבור כך תוכלו להיעזר ברשימה פה;
בלבול, מבוכה, תדהמה, פחד, אשמה, בושה, דאגה, חשש, עצבות, בדידות, אכזבה, כאב, געגוע, בוז, גועל, יאוש, כעס, מרירות, עלבון, עצב, צער, קנאה, רחמים, שנאה, תיעוב, אימה, בהלה, דחייה, השפלה, זעם, חוסר אונים, חרדה, חרטה, חשש, טינה, יראה, כמיהה, מועקה, סלידה, ספק, קנאה, רחמים, תסכול.
הקדישו לכל סעיף כמה וכמה דקות ובכל פעם שנראה לכם שסיימתם,
שאלו את עצמכם - אילו עוד רגשות עשויים להסתתר ולהתחבא לגביו?
שימו לב אילו מהרגשות הכי כואבים, אילו מעוררים בכם את מקסימום הקושי.
מכך תוכלו להבין אילו הרגשות שמשפיעים עליכם כרגע.
בדרך כלל הרגש שאנחנו הכי נאבקים איתו יעלה א-ח-ר-ו-ן, או בין האחרונים.
וכמובן תנו מקום גם לתחושות חיוביות שאולי יש לכם כלפי אותם סעיפים בחייכם;
(הרי חלק מהאירועים בחיינו גם משמחים וגם מפחידים, גם מכעיסים, וגם מובנים וכו'..)
שמחה, אושר, הנאה, ביטחון, תקווה, התלהבות, גאווה, הפתעה, אהבה, חמימות, חיבה, קרבה, התרגשות, שלווה, רגיעה, הקלה, סיפוק, נעימות, התלהבות, הכרת תודה, הפתעה, נחת, אמון, חמלה, אמפתיה.
שלב רביעי – הכלה
אז עכשיו אנחנו יודעים איך אנחנו מרגישים באמת, לגבי הדברים שמטרידים אותנו בחיים.
גם את הרגשות החיוביים, וגם את השליליים, גם את המחשבות החיוביות, וגם את החששות.
ומאחר שכך, אנחנו כבר בכנות הרבה יותר גדולה עם עצמנו.
מה עושים עכשיו?? בעצם כלום.
רק להמשיך להיות מי שאנחנו כבר, ולתת לרגש להיות.
כשאנו כנים עם עצמנו לגבי הרגשות שלנו, אנחנו בעצם מפסיקים לעצור את זרם-התודעה שלנו.
התודעה שלנו, בעצמה שואפת כל הזמן לאיזון ולריפוי. היא כל הזמן מנסה לעזור לנו לפתור את הקונפליקטים בחיינו.
כשאנו נותנים לרגש להיות, הוא מעביר אותנו תהליך;
הוא מעודד מחשבות מסוימות, הרהורים. הוא מאפשר באופן טבעי לחקירה שלנו להתרחש, למחשבות להתעבד, וכך לנו למצוא את התשובות או הפתרונות שהיו חסרים לנו עד כה כדי להתמודד.
בהצלחה!