אומנות ההקשבה לרגע הזה

אם יש תובנה שהיא הכי משמעותית לאושר בעיני, היא זו:

לכל רגע יש את הדבר המתאים שיקרה בו, ולכל דבר יש את הרגע הנכון לו לקרות.

זה אולי לא נשמע כל כך חשוב - אבל כשאנו לא מודעים לזה, אנחנו מתרוצצים, נלחצים, מנסים להספיק, דוחקים את עצמנו לצד, דוחים את הצרכים שלנו - ואז גם נותנים לעצמנו דרור-יתר כפיצוי; באכילה רגשית, בקניות, בהפרזה בכל תחום...

אבל האמת לאמיתה היא שבכל רגע, קיימת עבורנו גם האפשרות להתחבר לחלק גבוה יותר שלנו, שמחובר לסדר-הגדול של החיים. ולפעול עקב-בצד-אגודל במעין דרך-מלך - מסלול שאם רק נלך עליו צעד-צעד, כל החתיכות יפלו למקום.

יותר מכך – הדברים שאנו זקוקים להם לכך, נמצאים במסלול הזה וכך נחסך מאיתנו זמן החיפוש והמאמץ להשיגם.

זה קשה לתפוש מרוב שזה פשוט, אבל בכל רגע – באמצעות הנשימה, קיימת עבורנו האפשרות להתחבר לציר-החיים ולפעול בהרמוניה עם כל החלקים של עצמנו, ובסנכרון עם העולם כולו.

ומאחר ואיננו יודעים זאת, אנו מנסים כל הזמן "לקפוץ" אל הרגע הבא, להקדים תרופה למכה, ואיננו נוכחים בזמן שהחיים עוברים על פנינו...

זה מתבטא כשהילד שלנו מבקש משהו ואין לנו פנאי בשבילו – כי איננו פנויים, ואנחנו מפספסים את הצורך שלו... זה מתבטא כשממש בא לנו ללכת לים, ואנחנו לא מאפשרים לעצמנו כי "צריך..." ו"יש לנו מלא דברים לעשות"...

וזה גורם לנו להיות כל הזמן ברדיפה, אחר הרגע בו נסיים את המשימות, ויהיה לנו פנאי להיות אנחנו.

והסוד לגבי משימות בחיים, הוא שהן אף פעם לא נגמרות.

וכך אנו מגיעים אל הזמן-עם-עצמנו עם הלשון בחוץ, עייפים מכדי לממש את רצונותינו ומתוסכלים מכל מה ש"לא הספקנו".

וכל זה רק בגלל שאנחנו לא מודעים לעובדה, שבכל רגע נתון אנחנו יכולים לעצור, לקחת נשימה ולשאול; מכל הרצונות והצרכים שלפני, מה מתאים עכשיו? מה *מרגיש* לי כרגע לעשות?

ועוד יותר מכך – מה יש לי *כוח* לעשות?

כי הכוח הזה, הוא הכוח שנובע מהחיים – מעצם העובדה ש*כרגע* זה הדבר המתאים לעשותו.

בוודאי קרה לכם שפתאום בזמן שנראה לכאורה הכי לא מתאים, כמו שבת אחרי הצהריים – היה בא לכם פתאום לעשות משהו מופרך כמו לנקות את הבית, או לטפל בניירת. ופתאום היתה לכם מלא אנרגיה לעשות אותו, וזה פשוט קרה! וחוויתם סיפוק אדיר מדבר כל כך פשוט...

ומהצד השני, לכולנו קרה שתכננו לעצמנו זמן במיוחד לאיזה כיף שבדרך כלל אנחנו לא מספיקים – אך כשהתפננו אליו, לא היתה שם אנרגיה, ולא היה לנו *כוח* לעשות אותו.

זה קורה כי הזמן הוא כמו ציר, עליו מונחים בשלווה כל החלקים של עצמנו, מחכים שנבחר בהם. כמו שרשרת רציפה של "הרגע הזה"ים, שכשאנחנו מאוחדים איתה, אנחנו מרגישים סיפוק, וכשאנחנו לא – לא.

וכל מה שצריך כדי לנוע בה, כדי לרכב על הגל הזה של החיים, זה להסכים. להסכים להאמין שהחיים יכולים להכיל את כל החלקים שבנו. ולהקשיב... מה עכשיו?

אנחנו יכולים לשרטט לעצמנו תוכנית-כללית, של מה שחשוב לנו היום, אילו דברים הם הדחופים – לאילו חלקים בעצמנו מרגיש לנו שצריך לתת תשומת לב בזמן הקרוב? אבל כדאי לנו לקחת בחשבון שהיא גם תשתנה...

לפעמים זה יציג את עצמו דרך הילד שמבקש תשומת לב, החבר שמתקשר, הרכב שיתקלקל (קורה הרבה פחות כשמקשיבים) - או כל דבר במציאות החיצונית שמשנה לנו את התוכניות.

לפעמים זה יציג עצמו דרך מה שיש לנו אנרגיה - או חשק, לעשות.

ובכל מקרה זה יסדר לנו את הכל.

מכירים את זה? שכל התוכניות שלכם משתבשות ובמבט לאחור אתם קולטים שהכל הסתדר ממש טוב וממש בול?

זה קורה כשאנחנו פועלים לא מתוך החלק הקטן שבנו, החרד, המונע מחששות ודאגות, אלא ביחד עם החיים עצמם, והסדר הגדול שקיים בהם. זה שבעצם כשאנחנו לא מקשיבים לו, אנחנו רק מפריעים - לו ולנו.

ואני אגלה לכם עוד סוד כמוס;

הרגע הזה, הוא לא רק השער לתנועה נכונה בחיים, ולהספיק את כל מה שחשוב...; הוא גם השער לדעת מה לומר ומתי לשתוק. השער לדעת מתי להשתמש באיזו תובנה; למשל, מתי "כל המרבה, הרי זה משובח" ומתי "כל המוסיף גורע"?

אני, אפילו את הפוסט הזה כותבת בהקשבה;  מחפשת בנשימה את המילים הנכונות, ואילו מילים נובעות ממני עכשיו.

ואני גם מטפלת כך - ומצאתי שזו הדרך הכי יעילה ומדוייקת לדעת מה לענות ומתי לשאול מה... ואפשר להשתמש בזה גם בהרצאות, בראיונות עבודה ובשיחות משמעותיות -אפשר להשתמש בזה בחינוך הילדים! לשאול, מה עכשיו? מה הכי נכון לומר להם ברגע הזה, בתגובה למשהו שקרה?

אמרו את זה לפני, חכמים ממני:

- לכל זמן, ועת לכל חפץ תחת השמיים (קהלת) - כל תנועה דורשת את זמנה הנכון (לאו-טסה) - ההווה הוא מתנה, לכן הוא נקרא Present (אלאנור רוזוולט)

זו אומנות אבודה; 

אומנות ההקשבה לרגע הזה, ולמה שרוצה לקרות.

זו היכולת להתחבר בכל רגע לחיים עצמם ולפעול בגיבויים. 

והזכות במקום להתאמץ, לרוץ ולהתרוצץ - לאפשר לכל החלקים של עצמנו ליפול למקומם.

כה אמר קהלת;

לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל-חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם:  עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת עֵת לָטַעַת וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ:  עֵת לַהֲרוֹג וְעֵת לִרְפּוֹא עֵת לִפְרוֹץ וְעֵת לִבְנוֹת:  עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד:  עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים עֵת לַחֲבוֹק וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק:  עֵת לְבַקֵּשׁ וְעֵת לְאַבֵּד עֵת לִשְׁמוֹר וְעֵת לְהַשְׁלִיךְ:  עֵת לִקְרוֹעַ וְעֵת לִתְפּוֹר עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר:  עֵת לֶאֱהֹב וְעֵת לִשְׂנֹא עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם:

בהצלחה!