אם זה לא בריא רק לאהוב את עצמך בלי ביקורת, לא יכול להיות שזה בריא רק לבקר את עצמך, בלי אהבה:
מאז שלמדתי לאהוב את עצמי, אני נתקלת מדי פעם באנשים שזה מאתגר אותם.
קשה לנו בחברה לשמוע מישהו מדבר על עצמו מילים טובות, מכיר בערך של עצמו, יודע שהוא שווה וטוב - זה מיד לוקח אותנו למקומות שבהם אנחנו לא שלמים עם עצמנו.
הלב שלנו מתכווץ קצת, והמחשבה הראשונה שעוברת לנו בראש,
היא על כמה שאנחנו עצמנו "לא מספיק טובים", לדעתנו.
כמובן שאז קשה לנו לאהוב את מי שגרם לנו להרגיש כך: "מה הוא עף על עצמו?" אנחנו מוצאים את עצמנו שואלים,
ואולי אפילו סוגרים כלפיו את הלב שלנו. כי אנחנו כל כך רגילים!!!
כשמישהו נותן לנו מחמאה, אנחנו מיד נסביר לו שזה לא מגיע לנו: ("יא, איזה יפה את נראית היום!", "אני? מה פתאום, אני מרגישה נורא!")
או שנחזיר אותה אליו: "לא, את!"
לעומת זאת, דברים רעים על עצמנו - כל אחד מאיתנו יודע לומר בשפע.
אנחנו אפילו ממש מומחים בזה! למדנו שזה בריא, שככה נמנע מעצמנו לטעות.
ועוד למדנו, שלאהוב את עצמנו נחשב התנשאות,
שזה אגו, שאם נרגיש טוב לגבי עצמנו מישהו אחר עשוי להרגיש רע (איזה מתחשבים אנחנו!),
ועוד מלא מחשבות כאלו...
ומהצד השני: מוסר כפול. אנחנו יודעים טוב מאוד להטיף מוסר לחברינו: "עד שלא תאהב את עצמך, אף אחת לא תאהב אותך!"
או גם ברכות: הבחורה שמנחמת את חברתה על בן זוג שוויתר עליה: "את צריכה לאהוב את עצמך! את נהדרת! את חייבת לזכור את זה!"
דעתי? לכל הפחות, צריך איזון: אם זה לא בריא רק לאהוב את עצמך בלי ביקורת, לא יכול להיות שזה בריא רק לבקר את עצמך, בלי אהבה.
באיזה עולם אני הייתי רוצה לחיות? בעולם שבו כולם אוהבים את עצמם.
בעולם שבו כולם מכירים באמת האחת הפשוטה: שכל אחד מאיתנו הוא יצור אלוהי חד-פעמי ומרגש, שאין כמוהו!
כי זה נכון. זה פשוט נכון, וכל הדברים הרעים שקורים בעולם - נוצרים על ידי אנשים שלא ערים ליופי שבעצמם.
בעולם שבו הייתי רוצה לחיות, כל אחד מעריך את עצמו, יודע מה הן העוצמות שלו, ולומד כיצד לזהות את המגרעות, הקשיים - ולהתמיר אותם!
כן! אנחנו לא חייבים לחיות עם מגרעות! אנחנו יכולים פשוט לזהות אותן ולעבוד איתן.
אולי זה לא "פשוט", אולי ללמוד איך לעשות את זה - זו המיומנות שלא למדנו בבית הספר. אבל זה לא אומר שאי אפשר ללמוד את זה... יותר מכך, זה הרבה יותר יעיל מסתם לדעת על עצמך מלא דברים לא-טובים.
ועכשיו, לסיום, אני רוצה לגלות לכם סוד:
אנחנו חושבים, שבעולם כזה שכולם אוהבים את עצמם, כולם "יעופו על עצמם" ויאפשרו לעצמם לעשות כל מה שבא להם. אנחנו חושבים שבעולם כזה נאבד שליטה. אנחנו חושבים, שאם נאהב את עצמנו, נתנשא מול אנשים שמזלם שפר עליהם פחות - אבל זה בדיוק ההיפך!
אדם שאוהב את עצמו, אוהב את הזולת. אדם שיודע לזהות את העוצמות שלו - הוא אדם שיודע לזהות את העוצמות בכל אדם חיה וצמח. אדם שאוהב את עצמו, אינו זקוק להשיג תחליפי אהבה באמצעות התמכרויות. אדם שאוהב את עצמו, אינו פושע, כי לעולם לא יוכל לפגוע בעוד יצור אלוהי כמוהו, אדם שאוהב את עצמו, הינו אדם שיכול ללמד אחרים לאהוב את עצמם.
אנחנו צריכים יותר אנשים כאלו כאן!
אז בפעם הבאה שמישהו נותן לכם מחמאה -
תאמרו תודה, וקחו רגע להפנים את העובדה שמישהו אחר חושב עליכם כך, ובפעם הבאה שאתם עושים משהו יפה וטוב - קחו רגע ליהנות מזה, ותחליטו, בזה הרגע,
שאתם מלמדים את עצמכם לראות את כל הדברים הטובים בכם, ואת כל הדברים הטובים בזולת.
זה עניין של אימון. זה לוקח זמן,
עד שהמוח מבין שאנחנו כבר לא משתמשים בהצלפות כדי להיות טובים.
בינינו? מתי הצלפות אי-פעם עבדו?
מתי ענישה אי פעם גרמה למישהו להימנע מפשע? מתי איום על מאסר גרם למישהו לא להשתמש בסמים?
להיפך, דווקא כשאנו מרגישים כל כך רע עם עצמנו,
יש יותר סיכוי שנפגע בעצמנו ובזולת - הרי מה אכפת לנו? גם כך אנחנו לא שווים...
אמרו לפני: רק אהבה מביאה אהבה. למדו את עצמכם לאהוב את הזולת, בכל מחיר - תמיד יש מה לאהוב בכל אחד.
למדו את עצמכם לאהוב את עצמכם - לכל הפחות, יהיה לכם יותר כיף :) למדו את עצמכם ליהנות כשמישהו אחר אוהב את עצמו, ולהשתמש בזה כתזכורת:
גם לי מגיע להרגיש ככה כלפי עצמי 3>
מאמר מצוין ,רוב האנשים לא אוהבים ולא מעריכים את עצמם., לאהוב את עצמינו ניטפס כאגויזם , ומעשה שלילי. בעשרת הדיברות כתוב :"תוהב את האחר, כמוך"איך אפשר לאהוב את האחר אם אנו לא אוהבים את עצמינו?