מרווה ארז
לחיות באמת
העקרונות שמנחים אותי כמטפלת
קודם כל, התוצאה:
הצלחה, מבחינתי, היא כשכבר לא צריכים את הטיפול.
וזה אומר שהבעיה שעימה הגעת, כבר לא מטרידה אותך.
הדרך חשובה. וגם הכלה, הקשבה ופידבק - אבל ההבטחה שלי שהתוצאה
אפשרית, ושאנחנו נגיע אליה. ובכל רגע במפגש אני מכוונת לכך.
גם אם סטינו רגע לאתנחתא קומית, ברקע אני עם היד על הדופק.
מוודאה שלכל מפגש יהיה ערך, ותהיה בו התקדמות - בקצב שמתאים לך.
מרחב נעים ועין אוהדת;
כדי שטיפול יעבוד צריך לרצות להגיע אליו. וגם אני אוהבת שנעים לי בעבודה.
לכן, אני אוהבת את המטופלים שלי: מכניסה אותם ללב. משתדלת להיות גמישה כשצריך, משתפת מחיי האישיים כשנראה לי שזה יתמוך בתהליך. וגם מכניסה הומור, כשזה מתאים. בשביל אמון, צריך להיות קשר חיובי.
קונקרטיות ורציונליות;
דבר שאני לא מאמינה בו, זה לדבר באוויר. וגם לא בשפה רוחנית.
הנסיון שלי מראה שלכל תופעה בנפש יש הסבר וסיבה,
לכן, כל מה שנתייחס אליו בטיפול, הוא פרי מחקרי האישי והבנה של המנגנונים הפועלים בנפש. כל דבר שנתייחס אליו, אסביר - כך שיהיו לך את הכלים לנתח גם בעצמך. כשהדברים ברורים, קל להתקדם - ולא פעם אני מקבלת את הפידבק (המשמח ביותר), שגם שנים אחרי, עוד שומעים את הקול שלי בראש ברגעים חשובים.
כיצד נוצרים הדפוסים
הרגשיים המעצבים את האתגרים בחיינו?
רוב הזמן, האתגרים בחיינו לא עומדים בפני
עצמם, אלא הם חלק ממארג האישיות שלנו;
בכל אתגר שנפגוש יש *גם* את הפרספקטיבה האישית שלנו: האופן בו
*אנחנו* מפרשים את הדברים, איפה שהם פוגשים את סיפור החיים *שלנו*,
ואיך שאלו גורמים לנו להרגיש ולהגיב.
אלו גם הרכיבים, שכשאנחנו חווים כאב וקונפליקט בחיינו - מפריעים לנו לראות נקי,
להסיק מסקנות מועילות - ולעמוד בהן. ומובילים אותנו לפעול שוב ושוב באותן דרכים, שמובילות לתוצאות שאנחנו לא רוצים.
הסיפור שלי
במסלול החיים אליו חונכתי, דבר לא העיד על הכיוון בו אלך; גדלתי ברעננה,
במסלול ההצטיינות הרגיל - 5 יח', פסיכומטרי גבוה, אפילו הייתי רשומה ללימודי
מדעי המחשב.
אבל הייתי לא מאושרת. חויתי ילדות מורכבת, בתקופה שעוד לא ידעו לתת
לילדים מענה. סבלתי מדכדוך, כעסים וסימפטומים פסיכוסומטיים שלרפואה
לא היה עבורם פתרון.
בתקופה ההיא, רפואה משלימה עוד לא היתה מוכרת. גם טיפול פסיכולוגי לא היה נפוץ. כך, כשרופא הודי שפגשתי בטיול אחרי-צבא, פתר בעזרת כדורים טבעיים תופעה שסבלתי ממנה שנים - נפתח לי צהר לעולם של תשובות.
ההבנה כי לגוף ולנפש סדר פנימי, שאפשר להשפיע עליו באמצעות פעולה
נכונה - טלטלה את עולמי. הרגשתי שאני רוצה להקדיש את חיי לספר לעולם -
שיש מה לעשות, ושלא חייבים לחיות עם הקשיים.
במשך שש שנים - רובן בסמינר הקיבוצים, הייתי התלמידה בשורה הראשונה שגומעת כל פ יסת מידע, משגעת בשאלות את המורים, ועסוקה בכל רגע בחיבור כל המידעים יחד - בחיפוש אחר הבנה שלמה של הגוף, הנפש, והקשר בינם ובין מציאות החיים.