קשר שאין בו שקט - לראות דרך הכעס והריבים

בקשר שאין בו שקט, אנחנו כל הזמן במחשבות; מצד אחד כועסים ופגועים, בטוחים באיך שאנחנו רואים את הדברים. ומאידך, שוב ושוב בודקים את עצמנו, מתייעצים עם הסביבה, ומנסים לחשב - מה יכלנו לעשות אחרת? ואיך להבא ננסה לשלוט בתגובות שלנו, כדי לא לפגוע או להיפגע.

אנחנו רגילים לחשוב במונחים של "צדק" - כשרק אחד צודק והשני טועה. אבל זה גם מה שמשמר מצב של מלחמה ביננו; כשרק אחד מנצח והשני מפסיד, אף אחד לא יוותר על האמת שלו. כי כל אחד מחזיק פיסה ממנה, שהשני אינו רואה.

אבל מה אם יש דרך אחרת לגשת אל הדברים? כזו שמוציאה אותנו מהצורך להכריע, מהכעס והאשמה - ובכל זאת מאפשרת לנו להשפיע על הקשר, ואפילו על האדם השני?

האם אנחנו באמת רואים אתהקשר כפי שהוא?

בעצם, אנחנו מרגישים שאנחנו לא עד הסוף רואים את הדברים - זו הסיבה שאנחנו ממשיכים לדוש; אנחנו מנסים שוב ושוב להסתכל מזווית נוספת - אבל ככל שאנחנו מסתכלים דרך אותן עיניים, אנחנו ממשיכים לקבל את אותן תשובות.

זה אתגר אנושי; אנחנו מפרשים את המציאות דרך הדפוסים וההשלכות שלנו - ולא יודעים להפריד בינם ובין המציאות.

זו גם לא אשמתנו - התבוננות על התודעה דורשת מיומנות גבוהה, שלא תמיד יש לנו היכן לרכוש. לכן, כשאנחנו מספרים את סיפור האירועים, אנחנו לא רואים שאנחנו שותפים ליצירה שלו:

• לפעמים זה באופן בו אנחנו חושבים על האחר, הסיפור שאנחנו מספרים עליו, התכונות והסיבות שאנחנו משייכים למעשיו - ואיך שזה מביא אותנו להתנהג אליו.

  
  

• לפעמים זה היחס שלנו לעצמנו - שגורם לנו לתפוס עמדה מתנצלת, לרצות, לוותר על הגבולות שלנו, להשתנות כדי שיאהבו אותנו - ולא מבינים שאנחנו מלמדים את הזולת שלא צריך להתחשב בנו.

  
  

• לפעמים זה האופן בו אנחנו מנסים להגן על עצמנו מטעויות העבר; התנהגויות שאספנו כדי לוודא שלא "יעשו לנו", שלא "יקרה לנו" שוב - ואנחנו לא רואים שהן יוצרות מצוקה עבור הצד השני.

  
  

• לפעמים זה באופן בו אנחנו מגיבים; מייד וחזק, בסערה רגשית, בעיניים רושפות, בבכי או צעקות - ולא מבינים איך זה מרגיש ונראה מהצד השני, ואיך זה משפיע על ההתנהגות שלו כלפינו.

  
  

• לפעמים אנחנו כל כך רוצים שהדברים ילכו בדרך שלנו, שאנחנו דורסים את הגבולות של הזולת וממה שחשוב לו - ולא מבינים למה יש מולנו כעס והתנגדות.

  
  

• ולעיתים, אנחנו פשוט לא רואים, שאנחנו מתנהגים את הפרשנות שלנו - ולא את המציאות. ובעוד שאנחנו מרגישים פגועים, ומתנהגים בהתאם, אנחנו בעצם פוגעים.

כל אלו הן דרכים בהן אנחנו משפיעים על האופן בו הזולת חווה ומבין אותנו - ומעצבים את הדמות אליה הוא מגיב.

ואלו גם הנקודות שאם ניצור בהן שינוי, הזולת ירגיש אותנו וישנה גישה גם הוא; זה הטבע האנושי - אנחנו תמיד קוראים את האנשים סביבנו, ומגיבים באופן אינסטינקטיבי למה שהם משדרים.

לפעמים שינוי קטן בדרך שבה אנחנו מגיעים לקשר, משנה את האופן שבו פוגשים אותנו

זה לא אומר שכל מה שקרה בקשר היה באשמתנו - אלא שהקשר נוצר באופן הדדי מהאופן בו כל צד חווה את השני, מפרש אותו ומגיב. וכשהאדם מולנו מגיע ממקום אחר - אנחנו חווים אותו אחרת, ומגיבים אחרת באופן טבעי.

בשבועות הקרובים אכתוב במאמר נפרד על כל אחת מהדרכים בהן אנו שותפים ליצירת הקשר - במטרה לסייע למי שמצויים בקשר כואב לראות את האחר ואת הקשר באור חדש, ולפגוש ממקום של חיבור והבנה את האנשים החשובים בחייכם.

כדי לא לפספס - אני ממליצה בחום להירשם ולקבל אותם ישר למייל כאן:

הרשמה

נפגש בקרוב!