הדבר היחיד שאנחנו באמת צריכים כדי להיות מאושרים, בריאים ולהשיג את כל המטרות שלנו – זה פשוט להיות מי שאנחנו.
כל השאר זה רק עכבות.
כל הדפוסים המזיקים שלנו, הפחדים, הכאב, המקומות שבהם אנחנו גורמים כאב לאחרים – כולם רק המבנים שנבנים בתוכנו ובחיינו כשאנחנו לא מאפשרים לעצמנו להיות מי שאנחנו.
יותר מכך, אם היינו מאפשרים לעצמנו, באמת ללכת אחרי מי שאנחנו, מה שבא לנו, איך שמרגיש לנו – היינו מגלים שאנחנו סוג של גאון.
כן, בכל אחד ואחת מאיתנו טמון גאון. יצור אדיר שתמיד יודע בדיוק כיצד לפעול, מה לעשות, לאן ללכת ומה הפעולה המיטיבה ביותר לרגע זה. אנחנו רק צריכים לחשוף אותו, לגלות אותו, לאפשר לו...
ואם היינו מאפשרים לו לפעול, היינו מגלים שהוא יודע בדיוק מה הוא עושה. וכל פעולה שלו מובילה אותנו תמיד בדיוק למקום הכי נכון.
שכל מה שהוא עשה, אמר, כל מקום שאליו הוא הלך – לא רק היו המדוייקים ביותר עבור אותו הרגע, אלא גם הניבו את התוצאות הכי טובות, ואת מקסימום השמחה. והיו הרבה יותר מהממים ומקסימים מאיך שאי פעם פגשנו את עצמנו.
אבל אנחנו כל כך מפחדים! כל כך לא למדנו לסמוך עליו! לא למדנו להכיר אותו! לא למדנו שהכוח הכי גדול בעולם טמון בתוכנו ולא מחוצה לנו;
לא אצל ההורים, ולא אצל החברה, ולא אצל אלוהים – כי גם הוא יצר את האדם בצלמו, וספר הפעלה לא השאיר לנו. רק עשרה חוקים מאוד מאוד בסיסיים – כי כל השאר בתוכנו, כל מה שצריך לדעת אנחנו כבר יודעים. אנחנו רק צריכים ללמוד איך להגיע אל הידע הזה.
אבל אנחנו, למדנו לבקר את עצמנו. למדנו להיזהר מעצמנו. למדנו שלהיות פשוט אנחנו יוביל אותנו לאיזשהו סוג של אבדון! בכלל למדנו שצריך נורא להזהר שלא לעשות טעות – כאילו שאם נעשה צעד אחד לא נכון על לוח המשחק הזה, הכל עשוי להיהרס.
ובכן, תנו לי לתקן אותנו – לטעות זו הדרך היחידה ללמוד. אנחנו יכולים, אם אנחנו נורא רוצים, לנסות ללמוד מטעויותיהם של אחרים. אבל האם אנחנו מספיק סומכים עליהם שהם עשו הכל מספיק נכון, כדי לקבל גם את התוצאה הסופית?
ואולי אנחנו יכולים להצליח היכן שהם נכשלו? והאם זכרנו, בתהליך הזה, להתבונן גם על אלו שהצליחו?
הרי היום העולם הוא בריכה של אפשרויות וכל אחד מוזמן להשתכשך כאוות נפשו. וכל מה שנדרש מאיתנו הוא להתחבר פנימה ולגלות – מי אנחנו רוצים להיות? איך אנחנו באמת רוצים שהחיים יהיו עבורנו?
נסו את זה, רק לרגע; אפשרו לשאלה "איך הייתי באמת רוצה שהחיים שלי יהיו?" להדהד.
וכל מה שעלינו לעשות כדי להיות מאושרים ובריאים זה לתת לשאלה הזו להדהד, ואז לרוץ אחרי התשובה בכל הכוח.
ונכון שזה מפחיד? נכון מייד כשקראת את זה, התכווצת ופחדת וניסית מהר לחשוב על סיבה טובה שלא לעשות זאת? כי אנחנו רגילים לפחד מהגאון. ואנחנו לא רגילים לסמוך עליו.
וזה בסדר, אי אפשר לשנות שנים של התנייה ברגע אחד, בפוסט אחד וגם לא במאתיים.
אבל אנחנו יכולים להזכר בו. הנה, עכשיו הוא מהדהד, נכון?
כל אחד זוכר שאיפשהו בתוכו מתישהו הוא זיהה גאון... ואנחנו יכולים להתחייב לדרך. להתחייב לעצמנו ללמוד להכיר אותו.
איך? פשוט לשים לב. לשים לב אליו.
לשים לב לכך שיש שני קולות; אחד מתרחב, מתרגש, רוצה, אינסטינקטיבי, מהיר, זה הקול של ההתלהבות, השמחה, האהבה, ואחד עוצר, מדכא, מטיל ספק, זה הקול של הדכאון, של לעמוד במקום, של לעמוד מחוץ לחלון הראווה ולא להכנס.
ואז כשיש הזדמנות טובה, ומה שעומד על הכף לא כזה מפחיד, לבחור פעם אחת במה שאומר הגאון, ככה רק כדי לבדוק מה קורה אם מנסים.
וככה, לאט לאט אפשר להכיר אותו, ולבנות איתו יחסי אמון. ולראות, שהוא באמת יודע בדיוק.
לא רק בדיוק מה, אלא גם מתי ואיך.
לא צריך לעשות יותר מזה. רק לשים לב, ולרצות; להכיר אותו, לרצות ללמוד לסמוך עליו.
כי יש לנו "אנחנו", מן עצמי כזה בתוכנו, שהוא שונה מאחד לאחד, והוא גאון אדיר בעל אמצעים בלתי נדלים, והוא צריך – פשוט צריך – להיות מי שהוא.
וכל עוד אנחנו לא מגשימים אותו אנחנו לא באמת שמחים, לא באמת בריאים ולא באמת מרוצים ממה שהשגנו בחיים...
וכשאנחנו כן הוא, אנחנו באופן טבעי שמחים ומשגשגים, ואנחנו באופן טבעי בריאים. ואנחנו זוכים לחוות את עצמנו כיצור חזק ויפה וגאוני.
ואם נסכים ללמוד ליצור איתו יחסי אמון לטווח ארוך, אז יום אחד נתעורר ונראה שהצלחנו - ונראה שאנחנו ממש אוהבים אותנו.
באחריות 3>