בשבוע שעבר התקשרה אלי מטופלת מהעבר, כדי להתייעץ לגבי לימודים בתחום הטיפולי. היא התקשרה כמה פעמים; פעם שאלה אם תהיה לה עבודה כשכירה בתחום למרות שאלו לא לימודי-תואר, ופעם האם כדאי לה אולי ללמוד משהו אחר במקום, כדי שאחרי כן תהיה לה יותר עבודה, ועוד פעם בעוד הקשר...
ולמעשה, לכל השיחות שלה היה מכנה משותף אחד;
השאלה האם היא תצליח לממש את הרצון שלה.
וזו שאלה שכמעט כל אחד ואחת מאיתנו שואלים את עצמנו בדרכים, צורות ובצמתים שונים בחיים.יותר מכך – זו תהייה קיומית שלפעמים גורמת לנו לא לנסות בכלל להגשים את מה שאנחנו רוצים. ועוד יותר חשוב מזה – זו מערכת אמונות שגורמת לנו בכלל לא לשאול את עצמנו מה אנחנו באמת רוצים! וזה יוצר הרבה קושי בחיים שלנו. זה גורם לנו לחיות לפי מה שאנחנו מאמינים שאפשר (שזה תמיד פחות ממה שהיינו רוצים באמת), ולפי מה ש"צריך" – וזו הסיבה לרוב הדכאונות, החרדות, המחלות, העייפות וחוסר הסיפוק שקיימים בעולם.
ויש פה הרבה נושאים להתבונן עליהם;
ראשית, האמונה הרווחת, הראשונית, שכולנו לומדים בילדות מהורינו;"אי אפשר לקבל את כל מה שרוצים".
זה הכי בסיסי; ילד רוצה גלידה במקום אוכל, אמא עונה "אי אפשר לקבל את כל מה שרוצים". שזה נכון, בהקשר הזה. אבל המשפט הזה חוזר על עצמו כל כך הרבה פעמים בילדות, שאחר כך אנחנו משאילים אותו לתחומים בלתי רלוונטיים בעליל!!
בואו נתבונן רגע ביחד על המחשבה/אמונה הזו; "אי אפשר לקבל את כל מה שרוצים בחיים"
האם זה נכון?
האם אנחנו יודעים ב ו ו ד א ו ת שזה נכון?
האם אנחנו מכירים אנשים שכן מצליחים לקבל את כל מה שהם רוצים מהחיים?
(לפחות את הדברים שבאמת חשובים להם) ואיך אנחנו מתנהגים כשאנחנו מאמינים במחשבה הזו?
אילו בחירות אנחנו בוחרים?
מי היינו, אם לא היינו מסוגלים לחשוב אותה בכלל?
מה היינו בוחרים אז?
ואיך זה היה גורם לנו להרגיש?
עוד אמונה רווחת (ומכאיבה מאוד!) היא האמונה שהרצון שלנו הוא "רע". או "לא בסדר".
גם את זה אנחנו רוכשים בילדות, בדרך כלל בהקשרים מיניים או יצריים – כשאנחנו מרביצים, או נלחמים על משהו שהוא מבחינתנו שלנו, או כשאנחנו מתחילים לגלות סימנים מיניים לפני שהמבוגרים יודעים איך להתמודד עם זה...
אנו לומדים שהרצון שלנו הוא אנוכי, כשאמא רוצה שנעזור לה לערוך את השולחן ואנחנו רק רוצים לשחק - ואנחנו לומדים לא לכבד את הרצון שלנו!
ורצון, הוא בכלל תכונה אלוהית
הוא הכוח המניע שיוצר את העולם. אין דבר שקיים, שלא התחיל מרצון. זהו כוח ראשוני, קוסמי. בעיני, הרצון שלנו בכלל לא מגיע מאיתנו.
כשאני גיליתי שאני רוצה לעזור לאנשים – זה היה אחרי 23 שנים שבהן לא היה אכפת לי משום דבר שמעבר לאף של עצמי... זה פשוט פתאום היה שם! הרצון הזה! ואותה בחורה, שרוצה לעזור לאנשים בתחום הרגשי כבר כל כך הרבה שנים – מאיפה זה מגיע לה? איזה איבר בגוף שלנו מייצר את הרצון?
אבא שלי פעם סיפר לי על הבחור שהיה לו גידול במוח וכל הרופאים גזרו את דינו למות, והוא רצה לחיות! אז הוא פיתח את המצלמה הזעירה הזו, שהיום משתמשים בה בשביל כל כך הרבה סוגים של ניתוחים. והוא גם חי, גם נהיה זיליונר, וגם הציל כל כך הרבה אנשים!!
כנראה שהוא לא חשב על כל האנשים שהוא יציל (וכנראה גם לא על הכסף) כשהוא החליט לעשות את זה, אבל הרצון הזה.. הדחף הזה, לעשות את ה"בלתי אפשרי" – מאיפה הוא מגיע?
מהאלוהי שבנו. מהחלק בנו שמחובר לתוכנית הכללית.שיודע דברים שאנחנו לא יודעים.שמכיר את הסדר של הדברים ולהיכן שייכים כל החלקים של כל הפאזלים.
ויש עוד דוגמאות, אבל יותר חשוב זה לשאול את עצמכם עכשיו;
אם הייתם מאמינים שהרצון שלכם הוא אפשרי להשגה, והוא חלק מתוכנית אלוהית; מה הייתם בוחרים?
נכון, קיים גם רצון "שלילי".או יותר נכון, "רצון לא מדויק". רצון שלא נובע מהפנימיות שלנו. איך נזהה אותו?
כשאנחנו רוצים משהו, בשביל להרגיש משהו.או כשאנחנו רוצים משהו – בשביל שיהיה לנו משהו אחר. למשל; אם אני רוצה אייפד (ואני לא רומזת פה שרצונות חומריים הם "לא מדוייקים", הם פשוט חומר טוב לדוגמא כזו), ואני רוצה אותו בשביל להרגיש "שווה", או להרגיש ש"יש לי כמו של כולם", או להרגיש שמחה, או להרגיש שפע – אז מה שאני רוצה זה לא אייפד, אלא להרגיש שווה, שמחה, שפע וכו'.
ואז אם אני אקנה אייפד, אני אגלה שאני "צריכה עוד משהו" – כי את הרצון הראשוני שלי לא סיפקתי. ולעומת זאת, אם אני רוצה אייפד כי אני רוצה ליצור איתו מוזיקה – ויש לי כסף לקנות אייפד, אז יופי לי. ואם אין לי, אני יכולה לעשות מוזיקה גם בדרכים אחרות. כי הרצון הוא לעשות מוזיקה, לא אייפד.
ואם אני רוצה לעשות מוזיקה כי אני רוצה להיות מפורסמת, ואז אני ארגיש שווה – אז אני רוצה להרגיש שווה. אבל אם אני רוצה להיות מפורסמת כי אני רוצה להעביר את המסרים שלי לקהל רחב יותר – כי אני רוצה להעביר את המסרים שלי לקהל רחב... אז אני רוצה להעביר את המסרים שלי לקהל רחב.
אז אני יכולה להתחיל להעביר את המסרים שלי, ואולי אני גם אהפוך להיות מפורסמת בתהליך... ואולי לא. זה תלוי אם יש תמיכה להעברת מסרים בדרך הזו, מאותו החלק האלוהי שבי.
אז רצון לא מדוייק, הוא בעצם רצון משני, לא ראשוני. לרצות משהו בשביל רצון אחר...וגם רצונות כאלו אנחנו עדיין יכולים לממש... פשוט על כך נכתב המשפט (באנגלית) "הזהר פן תקבל את מה שאתה מבקש".
כי לא תמיד זה משרת אותנו, הגשמת הרצון הזה:
בריטני ספירס רצתה להיות מפורסמת והצליחה להגשים את הרצון הזה, וזה הרס לה את החיים. בגיל מאוד מוקדם היא נהייתה אנורקסית, ובולמית, ודכאונית, ועברה כמה שנות גיהנום בגלל שהצליחה לממש את הרצון הלא מדוייק שלה...
אז חשוב באמת לדעת מה באמת אנחנו מבקשים, כשאנחנו רוצים.
נקודה אחרונה, ומאוד חשובה; האם אנחנו מ ק ב ל י ם את מה שאנחנו רוצים?
האם יש גוף, או ישות, המעניקה לנו אותו? אלוהים, נניח? אולי – כן או לא, אנחנו לא באמת יודעים.
מה שכן בטוח – זה שאנחנו י ו צ ר י ם את מה שאנחנו רוצים.
זאת אומרת, שזה תלוי בנו.
אותה בחורה שדיברה איתי על הרצון הטיפולי שלה והציתה את כל האש הזו על "רצון" שאני מעבירה אליכם כרגע – היא לא הבינה שמה שיקרה אחרי שתסיים ללמוד – תלוי בה.
כשאני סיימתי ללמוד, למשל, לקח לי מלא שנים להגיע למצב שהקליניקה שלי מקיימת אותי. בשלב הזה הרבה מטפלים מצדדי ומלפני וויתרו ועשו הסבה להייטק או לכל מיני מקצועות אחרים. אני ידעתי שאין דרך אחרת בשבילי מאשר להגשים את הרצון שלי.אז חפרתי... וחפרתי... וטיפסתי, ועליתי, וירדתי, ונפלתי, והתגלגלתי, וחיפשתי ומצאתי – עד שהגעתי.
גם אלוהים בעצמו ובכבודו לא היה יכול לעמוד בפני הרצון שלי (לו רצה). וזה היה מסלול מאווווווווווווווווווווווווווווד קשה וארוך, ובסופו אני יודעת לומר לכם בפשטות, שזה לא חייב להיות קשה וארוך...
ושרוב ההצלחה שלנו תלויה ביכולת שלנו להאמין, בשלוש הנקודות שבהן נגעתי איתכם היום:
שזה אפשרי,שהרצון שלנו הוא לגיטימי, ושזה תלוי בנו.
ומעבר לכך עלינו רק לשאול את עצמנו שתי שאלות:
מה אני באמת רוצה? (איך אני באמת רוצה שהחיים שלי יהיו?)
ואיך אני יוצר את זה?