יש את מה שאנחנו יודעים, ויש את מה שאנחנו מרגישים.
ורוב הזמן, זה שני דברים שונים לגמרי.
ואחת הדרכים שבהן אנחנו יוצרים הכי הרבה קושי בחיים שלנו,
זה כשאנחנו מנסים להשוות ביניהם. שיהיו אותו הדבר.
ובעיקר, כשאנחנו מנסים לבטל את מה שאנחנו מרגישים, לטובת מה שאנחנו חושבים.
נגיד לדוגמה שאני עומדת לעשות צעד גדול בחיים שלי, שמאוד מפחיד אותי:
ואני יודעת, בראש, שהכל יהיה בסדר ואפילו יסתדר ממש טוב,
אבל בכל זאת, זה מפחיד ואני מפחדת...
האם אני אקבל את עצמי ואבין את עצמי, ואאפשר לעצמי את ההתנהגות הכביכול-לא-הגיונית הזו?
או שאנסה בכוח להרגיש שהכל בסדר? ואולי אפילו אכעס על עצמי שאני מפחדת?
רוב הזמן אנחנו בוחרים באופציה ב', כי ככה לימדו אותנו להתמודד עם רגשות.
רק שזה המתכון מספר אחת לכישלון.
אם אני רוצה שדברים לא יסתדרו לי בחיים - עלי להתנהג בדיוק כך.
למה???
קודם כל, כי זו הדחקה.
והדחקה, לא רק שהיא תמיד גובה מחיר, היא גם עשויה להוביל אותי ישר להתגשמות הפחדים הכי גרועים שלי. (ועל כך כבר דיברנו ב"להסכים להרגיש" 1 ו 2).
אבל הסיבה העמוקה יותר, שעליה נדבר היום, היא שזה מונע מאיתנו לעשות את ה ח ק י ר ה שלנו.
כי מהם הפחד, כעס, אשמה - וכל הרגשות הפחות נעימים?
הם הביטוי לכך שבבסיס של מה שאנחנו עושים או חווים כרגע – יש ח ק י ר ה.
חקירה היא הפן של החיים בו אנחנו תלמידים הלומדים את חוקי החיים דרך ניסוי, טעייה, תהייה ותיקון - בתחום או תחומים מסויימים בחיינו;
לכל אחד יש תחומים בחיים שבהם הדברים לא זורמים חלק וקשה לנו.
זה יכול להיות בתחום העבודה והעיסוק, הגשמה עצמית, זוגיות, הורות -
ובכל אחד מהתחומים שמרכיבים את חיינו באופן נורמלי.
זה האיזור בחיינו שבו אנחנו בחיפוש. שבו אנחנו לא בדיוק מבינים את החוקיות של איך שהדברים עובדים, ולפי אילו תובנות לפעול. ודרך החיפוש הזה, השאלה הפנימית - איך מגיעים לתוצאות שאנחנו רוצים? אנחנו לומדים את דרכנו בעולם.
זה חלק טבעי וחשוב מהחיים.
ואיך החקירה הזו מכריזים על קיומה בחיינו? דרך הרגשות ה"שליליים".
דוגמה:
לפני כמה חודשים התקשרה אלי מטופלת מהעבר, בבקשה דחופה לעזרה טלפונית;
מהרגע שהתגרשה היא בחרדות מטורפות שיגמר לה הכסף.
מדובר באישה אמידה, עם הסכם גירושים נדיב, ולכן היו לה את כל הסיבות לנסות לשכנע את עצמה לא להרגיש ככה. רק שזה לא עבד לה.. (למזלה, כי זה גרם לה להתקשר אלי).
אבל למה שיעבוד?
הרי בתחילת חייה של הבחורה המקסימה הזו, היא חיה בצילו של אב שמעולם לא הצליח להרים את עצמו כלכלית, שעסק במיני עסקים שונים, ותמיד ברגע הקריטי משהו התפקשש, כביכול לא באשמתו, והם חיו בעוני ובדלות.
עם נסיון עבר כזה, איך היא יכולה לצפות מעצמה לחוש בטחון עכשיו?
ועוד כבעלת עסק עצמאי בעצמה...
לבחורה הזו, יש חקירה בחיים לגבי כסף ועצמאות כלכלית.
היא צריכה עבור עצמה להבין את החוקיות של הצלחה וכשלון בתחום הכלכלי.
היא לא יכולה להיות רגועה, כל עוד בתוך תוכה היא לא באמת יודעת איך ליצור את מה שהיא צריכה ואיך להימנע ממה שהיא לא יכולה להרשות לעצמה.
לכן ככל שהיא ניסתה להדחיק את הפחד, היא רק נכנסה יותר ויותר לחרדה.
אבל זה עוד לא הסוף; כשהיא פעלה מתוך הנסיון שלא להרגיש פחד, היא עשתה כל מיני צעדים שהיתה להם משמעות כלכלית לא מיטיבה, שרק הכניסה אותה ליותר פחד.
וככל שהפחד נשאר, הלקוחות שהיו לה, התחילו להתפייד (וכל מי שיש לו עסק עצמאי יודע שברגע שמפחדים לאבד לקוחות, זה הזמן שהם כולם נוסעים לחו"ל).
כך, כשאנחנו מונעים מעצמנו חקירה, אנחנו יוצרים סביבנו עננים של בלבול ושל כאב, שלא רק שלא מאפשרים לנו לעשות החלטות חכמות ובונות, אלא גם יוצרים לנו נזק.
ומה צריכה לעשות האישה היקרה הזו?
בסך הכל להסכים לעצור, להרגיש את הפחד והבלבול, ולהתחיל לשאול את עצמה את השאלות הפנימיות שהיא גם כך שואלת...; "איך אני יוצרת עצמאות כלכלית? מה גורם לעסק להצליח או להיכשל? איך אני מגנה על עצמי? מה אני צריכה לעשות כדי...." וכו'...
כך כשאנחנו מסכימים לעצור, להרגיש, להכיר את התחושות שלנו ולאפשר להן להיות, אנחנו יוצרים הסכמה להשתתף בתהליך הטבעי שכבר קורה - שבו התודעה שלנו מדריכה אותנו צעד-צעד, אל התובנות שאנו מחפשים.
ועכשיו, אחרי ששיכנעתי אתכם להסכים להרגיש,
כל שנותר לי הוא להעניק לכם את דף העבודה שפיתחתי ביוחד בשבילכם,
שמיועד כדי לעזור לכם להתחבר מחדש אל הרגשות.
הנה הוא כאן.
Comments