המקור לרוב הקשיים בחיינו, הוא הדברים שאנחנו מנסים לא להרגיש.
זה נכון לא רק לגבי הקשיים הרגשיים שאנו חווים, אלא גם לגבי בעיות בריאותיות שאנחנו סובלים מהן ובכל תחום בחיינו בו לא-משנה-כמה נתאמץ, אנחנו לא מצליחים ליצור את מה שאנחנו רוצים.
זה בגלל שתת המודע שלנו הוא שיוצר את מציאות חיינו.
המוח שלנו מוביל אותנו תמיד למצבים ואירועים שתואמים ב-ד-יוק את איך שאנחנו מרגישים בפנים.
אבל לא את איך שאנחנו מרגישים במודע ("מה פתאום? אני??? מרגישה נחותה???"), אלא את איך שאנחנו מרגישים בתת המודע (כן מתוקה, וזה לגמרי בסדר. הרבה אנשים נהדרים ומקסימים כמוך מרגישים כך).
כשיודעים להשתמש בזה, זו ברכה גדולה;
זה מאפשר לנו כל הזמן לראות את המציאות כבבואה של עצמנו ולהפוך כל אירוע לצמיחה אדירה ולמנוף כדי להשיג ב-ד-יוק את מה שאנחנו רוצים בחיים.
כשלא יודעים להשתמש בזה, זו הקללה הגדולה מכולן;
להיתקע עם הראש בקיר כל פעם מחדש ולא להבין: "למה שוב ושוב קורים לי אותם אירועים מכאיבים???"
כי כל עוד שתת המודע שלנו עמוס ב:
תובנות שגויות שאספנו בילדות, חצאי-תחושות שלא עיכלנו, אמונות שליליות ורעות שיש לנו לגבי עצמנו (שאינן נכונות, אבל אנחנו כל כך מפחדים מהן שאף פעם לא עצרנו לגלות את זה), פחדים, כעסים וכל מיני רגשות שלמדנו שאסור או ש"אין טעם" להרגיש ולכן הם פשוט תקועים בתוכנו - כך גם נרגיש וכך יראו חיינו.
זה ג'יפה רגשי – אין דרך אחרת לכנות את זה. ומרוב שאנחנו מנסים לא להרגיש את זה, זה רק הולך ונרקב ונהיה מגעיל ודוחה ואנחנו יותר מפחדים לגעת בזה.
והאירוניה הגדולה היא שדווקא כשמודים בתחושות האלה, כשמוציאים אותן לאור ולאוויר, הן מתפוגגות ממש מול העיניים – או מקסימום תוך שבוע.
אבל כשבורחים מהן, הן מנהלות לנו את החיים.
כי במקום להתנהל מתוך הרצון לעונג - במקום ללכת אחרי מה שמלהיב אותנו, מה שנעים לנו, מה שאנחנו באמת רוצים - אנחנו מתנהלים מתוך הפחד מכאב ואז אנחנו כל הזמן בורחים.
והרי אי אפשר לברוח מעצמנו, אז הן תקועות בפנים ובכל פעם שמשהו בחיים מזכיר לנו - בערך, כאילו, אולי, שמץ של תחושה שדומה למה שאנחנו לא רוצים להרגיש, אנחנו מיד בורחים.
זה יכול להתבטא בכך שלא ניקח את הפנייה החשובה בחיים שאנחנו כל כך רוצים בה.
זה יכול להתבטא בכך שנצרח על בן הזוג/החבר הכי טוב/הורה או מי שנגע בעצב החשוף.
זה יכול להתבטא בעישון, אכילת יתר - או כל התמכרות הרסנית.
וזה מושך אותנו להרגיש בדיוק איך שאנחנו לא רוצים להרגיש;
כי ככה זה עובד; כל דבר שאנחנו מנסים להימנע ממנו – גדל.
עצם העובדה שאנו נמנעים, מקיימת את הדבר בתודעה שלנו וכל דבר שקיים בתודעה שלנו, קיים בחיינו. והדברים שאנחנו מפחדים מהם או נמנעים מהם, קיימים בצורה הכי חזקה. וזהו...
זה אכזרי, אבל זה נכון. קחו רגע להתבונן בחייכם ותראו; כל מה שאתם ממש לא רוצים שיתקיים בהם, מתקיים בכיף שלו וגם לא נראה שהולך להיעלם בקרוב.
קרל יונג אמר את זה הרבה לפני;
"עד שלא תהפוך את התת מודע שלך למודע, הוא ינהל את חייך ואתה תקרא לזה גורל"
וככל שאנחנו לא רוצים להרגיש ככה, כך נרגיש כך יותר ויותר וכל סיטואציה חדשה וחיובית שנכנס אליה – בסוף תגרום לנו להרגיש כך גם! וזו הסיבה שהרבה התחלות חדשות שנראות מבטיחות, בסוף מסתברות כ"עוד מאותו הישן והמוכר".
עד מתי? עד שאנחנו מסכימים להרגיש.
כי ברגע שאנחנו מורידים את ההתנגדות הזו, המוטרפת, למה שכבר קיים! ומשחררים, זה תהליך ממש קצר ופי אלף יותר קל מלסחוב את תת המודע שלנו על הגב כל השנים.
זה כמו לפתוח את הסתימה בצינור ולאפשר ללכלוך לזרום החוצה; בהתחלה זה ממש לא נעים, מהר מאוד זה נהיה פחות נורא ואז זה עובר ומתחילים לזרום מים נקיים וצלולים.
ואז קורה דבר מדהים; גם התודעה שלנו נהיית צלולה ופתאום אנחנו מקבלים תובנה חדשה;
כי בבסיס של כל תחושה כזו, נמצא הפתרון שלה. נמצאת הבנה בריאה ועמוקה של טבע החיים. הבנה שלכל אחד מאיתנו, כיצור מופלא של הבריאה, יש בתוכנו. אנחנו רק לא מצליחים לגעת בה כל עוד הרגש מפריע לנו.
וכך ככל שאנחנו מסכימים להרגיש, אנחנו למעשה מתנקים מתובנות ורגשות "שליליים" ומתמלאים בתובנות בריאות ורגשות נעימים.
ואז יותר מהיצור המופלא שאנחנו מתקיים בחיינו ואנחנו יותר חופשיים ויותר מגשימים את עצמנו, והדברים מתחילים להסתדר לנו בחיים. כי הרגש בפנים כבר לא יוצר לנו את כל הג'יפה הזו בחיים.
זה תהליך מדהים, קצר וחשוב! שמשחרר אותנו מה"גורל האכזר" שלנו ומאפשר לנו לבחור את חיינו.
ממש בקרוב אני אעלה כאן דף עבודה שיעזור לכם ממש להתחבר לרגשות ולעשות את התהליך. אבל לפני הכל - צריך להסכים.
להסכים להרגיש.
מסכימים?
למעבר למאמר הבא; להסכים להרגיש - 3 למאמר הקודם; להסכים להרגיש - 1
コメント