location.png
faq.jpg

עקבו אחרי

icons8-facebook-48.png
icons8-instagram-26.png

מושב בני ציון (אזור השרון, בין רעננה ונתניה), 054-7793434

כל הזכויות שמורות ל מרווה ארז - לחיות באמת

whatsapp.png
call.png
  • marvaerez

על קשיים שחוזרים על עצמם בחיינו, וכיצד הם קשורים לערך עצמי;

בשבוע שעבר ניהלתי שתי שיחות שונות לחלוטין, עם שתי נשים שונות לגמרי - שלמרות שגם התמודדו עם נושאים שונים בתכלית - התנקזו בסוף לאותה נקודה, שרלוונטית כמעט לכולנו;


האחת, נערה מקסימה בתיכון, שמתמודדת עם משקל קצת גבוה. כמו הרבה נערות ונשים במצבה - היא יודעת בדיוק מה לאכול, ובדיוק מתי היא "מגזימה" - אבל לא מצליחה להגביל את עצמה.


והשנייה? אשת עסקים פורחת, בתחום קסום שפיתחה בעצמה - שאמרה בטלפון שהיא מבולבלת ונסערת לגבי העסק, אבל בסוף גילינו שזה היה דבר אחר לגמרי שהציק לה...:


שתיהן סיפרו על אורח חיים אינטנסיבי, שמקשה לשמור על איזון. ולאורך השיחה הסתבר גם ששתיהן לא אוהבות את השעות ה"מתות" – אלו שבהן הן לא פעילות.

וכששאלתי מדוע, שתיהן גם ענו את אותה התשובה: שזה גורם להן לחשוב מחשבות "לא טובות".


ושתיהן גם פרצו בבכי כששאלתי "אילו?" וגם ענו את אותה התשובה;

כשהן בשקט עם עצמן, הן מרגישות לא מספיק טובות.

כל אחת, מהסיבות שלה...


וזה הזכיר לי את התקופה, כשרק פתחתי את העסק שלי - לפני 14 שנים. והרגשתי "לא מספיק טובה", לכאורה - כי לא היה לי מספיק כסף...


ואת כל הפעמים לאורך השנים, בהן ישבו פה אנשים וסיפרו לי שהם "לא מספיק טובים", כל פעם בגלל סיבה אחרת:

אלו בגלל משקל, ואלו בגלל כסף, ואחרים בגלל שעוד לא התחתנו, או כי העבודה שלהם לא מספיק "נחשבת", או כי הם יותר 'הומניים' מ'ריאליים', או רגישים מדי, נמוכים מדי, גבוהים מדי – ועוד מליון ואחת סיבות...


עד שיום אחד הבנתי, דווקא כשישבתי מול נערה כבדת משקל אחרת, שבעצם כולנו מרגישים "לא מספיק טובים" - וכל אחד משליך את זה על משהו אחר.


שזה אמנם נראה לנו כאילו יש לנו "סיבה", שהיא "בעיה", ובגללה אנחנו "פחות" מאחרים. אבל האמת היא, שזה הפוך;


אנחנו קודם מאמינים שאנחנו אמורים להיות בדרך מסוימת, ואז מאמינים שבגלל שאנחנו לא כך, אנחנו פחות טובים.


שזה גם ממש לא נכון – שיש דרך בה אנו אמורים להיות...; מבט קצר על אחרים יראה לנו מיד שבכל אחד מהתחומים האלו, בני אדם מתפלגים באופן טבעי להרבה צורות ודרכים.


וזה גם לא קשור בכלל לערך - לכל אחד מאיתנו החלקים שעובדים לו יותר ופחות, ולמעשה דווקא כשאנחנו לא מושלמים – אנחנו בדיוק "טובים" כמו כולם. כי לאף אחד לא "מושלם" בחיים...


אבל זו לא הסיבה שבגללה כתבתי את הפוסט, אלא דווקא משהו אחר, הרבה יותר חשוב;


כי מה שגיליתי, לאורך השנים, הוא שדווקא העובדה שאנחנו מאמינים שאנחנו "פחות" או "לא מספיק", היא הסיבה לכך שאותם קשיים ממשיכים בחיינו.


ולמעשה, כל עוד שאנחנו ממשיכים להאמין שאנחנו "פחות" או "לא מספיק טובים" בגללם, ומנסים לטפל בבעיה חיצונית - יהיה לנו מאוד קשה, ואף בלתי אפשרי, לשנות אותם:


דוגמא טובה היא אותה נערה כבדת משקל שפגשתי לפני כמה שנים, שככל שהרגישה יותר חסרת ערך בגלל משקלה, כך היה לה יותר קשה לשמור על תפריט מאוזן:


ההרגשה הזו היתה כל כך גרועה, שדחפה אותה כל פעם מחדש ישר אל המקרר - כי אוכל הוא הרי מרגיע. וכמובן שככל שהמשקל המשיך לעלות, הדרך לאן שרצתה להגיע התארכה - והיא ויתרה מראש, ושוב הרגישה רע עם עצמה. ושוב אכלה כדי לאלחש את התחושה.


דוגמה אחרת היא אישה שמחפשת זוגיות, ומרגישה "לא מספיק טובה" בגלל שעוד לא מצאה אחת, והיא כבר "מבוגרת":


ככל שההרגשה מתעצמת, כך היא יותר מתפשרת ובוחרת גם גברים שלא מוצאים חן בעיניה. וכמובן שכל כך חשוב לה להצליח – שהיא לא בדיוק עצמה בדייטים, וגם לחוצה מאוד שירצו אותה. ומה זה משדר? שהיא לא מספיק טובה. ולכן כל פעם מחדש משחררים אותה...


ועוד דבר מעניין:

הוא שהנערה כבדת המשקל, גדלה בבית בו האויב הכי גדול שאי פעם הוכר, היה משקל גבוה.

והבחורה עם הזוגיות, גדלה בצל אב שתמיד היה לא מרוצה ממנה.


ואני, עם הקטע של הכסף - שמיד כשלא הרווחתי מספיק הרגשתי לא שווה? ממש במקרה גדלתי ברעננה, בה רוב הילדים סביבי באו מבתים מאוד עשירים, ואני מבית רגיל.


ולכן אני טוענת שקודם באה ההרגשה, ואחר כך הקושי:

כי קודם כל אנחנו לומדים איפשהו בתחילת החיים שיש דרך שבה "שווה" להיות - ואז, במקומות בהם אנחנו לא עומדים ב"קריטריון", אנחנו מרגישים פחות טובים.


וההרגשה הזו, היא שגורמת בדיוק לקושי שאנחנו חרדים ממנו.


וכל זה בזמן שהערך שלנו, בכלל לא נמדד לפי מה שאין בנו, אלא על פי מה שיש בנו.


ובכל אדם ***יש*** הרבה מאוד.

אנחנו אולי נוטים להקל ראש במה שיש, ולהסתכל אינסוף על מה שאין, אבל זה עדיין לא משנה את המציאות.


ואם זו המציאות, נשארנו רק עם האמונה – שאנחנו פחות. והיא זו שגורמת לנו לשחזר שוב ושוב, את הקושי שהיא עצמה יצרה.


ו ל כ ן:

כשיש לנו קושי בחיים שחוזר על עצמו, ואנחנו לא מצליחים להשתחרר ממנו, מה שאנחנו באמת צריכים, זה לסגל תחושה של ערך עצמי.


ויש גם עוד כמה אמונות שעשויות להתחבא שם, המנגנון הזה תקף בעוד כמה דרכים...


ואיך עושים את זה?

זו שאלה מעולה, וגם חומר לפוסט ארוך אחר - שכבר כתבתי בעבר... :)


או פשוט לחיפוש גוגל: שינוי אמונות בתת המודע.