למה אנחנו מתקשים לסמוך על עצמנו? למה חסר לנו בטחון-עצמי?
כי אנחנו בכלל לא יודעים שיש לנו "עצמי".
שימו לב לשתי המילים השונות בעברית: אני, ועצמי. לא סתם הן שונות, כי הן מייצגות שתי מהויות שונות;
ה"אני", הנקרא גם ביוונית "אגו" - והוא איך שאנחנו מגדירים את עצמנו; "אני בנאדם ש..." "אני מישהו שלא..." "אני חושב ש..." "אני מאמין ש..."
האגו, הלא הוא הדרך בה אנו מכירים את עצמנו - מערכת הדעות שלנו, שמאפשרת לנו להתנהל במרחב על ידי הסכמה לדברים מסוימים ודחייה של אחרים.
והעצמי; עצם מי שאנחנו.
שימו לב לקרבה למילים "עץ", ו"עוצמה"; האם ראיתם פעם בלוט שלא גדל להיות עץ אלון? צנובר שגדל להיות שיח-מרווה?
העצמי הוא עצם כוח-החיים שזורם בתוכנו. זרע שטומן בחובו, כמו האלון, את הפוטנציאל לתוצאה הסופית שלנו.
יש לו דרך גדילה משלו, יש לו עלים משלו, פרחים משלו, דרך הפצת צאצאים משלו. יש לו גזע עבה וגבוה, או ענפים דקים של שיח - כמו שאנחנו רק מי שאנחנו. כמו שאין אף אחד נוסף בעולם שיש לו את שילוב התכונות הייחודי שיש בנו. גם אם יש להם פרחים דומים, או זרעים דומים - לעולם לא יהיה בדיוק כמונו.
והעצמי, הוא יודע. הוא יודע בדיוק מי אנחנו. הוא יודע את התוצאה הסופית. הוא מכיל את כל הכוחות ש**יש** בנו על מנת להגיע לשם (ובכל אחד מאיתנו יש הרבה מאוד עוצמות-אישיות, גם אם אנחנו - האני שלנו - לא מעריך אותן, או לא מכיר בהן).
והוא יודע איך להגיע לשם. הוא יודע להדריך אותנו בכל רגע איך הכי נכון לנו לפעול, להגיב, מה הכי נכון לנו לעשות כדי להגיע למטרות שלנו - ואל תטעו, חלק מהמטרות הן אמנם מטרות של אגו, אבל מתחת להן תמיד מתחבאת מטרה של העצמי.
אבל בגלל שאנחנו לא יודעים שיש לנו עצמי, אנחנו לא מזהים אותו.
ובגלל שאנחנו לא מזהים אותו, אנחנו לא בוטחים בו;
לא מעריכים את *עצמ-נו*, חסרי בטחון-*עצמי*, לא סומכים על עצמנו, לא אוהבים את עצמנו, מדכאים (לשון "דיכוי") את עצמנו, לא מגשימים את עצמנו.
ובגלל זה אנחנו הרבה פעמים מסתובבים בעולם מפוחדים, שפופים, עצובים, מדוכאים, עניים (בכסף או בחוויות חיוביות, זה לא משנה), חולים!
בגלל זה אנחנו אפילו פוגעים! כי מי שמכיר את עצמו לעולם לא יוכל לפגוע בעצמי אחר - כבוד-עצמי בהכרח מוביל לכבד כל עצמי אחר.
איך משנים את זה? ובכן, קודם כל צריך ללמוד לזהות את העצמי.
לעצמי יש צליל משלו.
זה סוג של תחושה - אני יודעת שאצלי זה כמו מין אור פנימי שנדלק ואומר "כן!! זה!!", ושמעתי אחרים מתארים תחושות שונות.
ואם יש דבר שהעצמי שלכם ישמח לעשות ויעזור לכם בו מיד - זה לזהות אותו. צריך רק להתחיל לשים לב לתחושות שלנו מול דברים שונים - מול הרצונות שלנו, מול הצעות שמציעים לנו, מול אפשרויות - ועם הזמן אפשר לשים לב שיש סוגים שונים של תחושות.
אפשר גם להתחבר לדברים שקרו לכם בעבר שהרגשתם בוודאות שהם הכי נכונים לכם בעולם, וגיליתם בדיעבד שאכן צדקתם - אלו מקרים שהרגישו בדרך מסוימת מאוד. דרך-העצמי.
וכשלומדים לזהות את העצמי, ולהכיר את העצמי, אז באופן טבעי גם מוקירים אותו ואוהבים אותו, ואוהבים את עצמנו.
וכשלומדים ללכת בעקבות העצמי - לסמוך עליו? ובכן, זו מהות האושר. תכל'ס;
כי הרגשה טובה = איחוד עם העצמי.
יש כאלו שעבורם זה לגור על הר בטימבקטו, ויש כאלו שעבורם זה להמציא את האייפון, ויש כאלו שעבורם זה להיות אמא, ויש כאלו שעבורם זה לחנך ילדים.
זה לא משנה מה...
אבל זה יהיה נעים רק אם זה מאוחד עם העצמי. ואם זה מאוחד עם העצמי, זה יהיה נעים :)
ואומר לכם עוד דבר אחרון; העצמי, הוא גאון.
הוא החלק הכי חכם, נבון, מיוחד, ייחודי, מופלא ונפלא שלא ידעתם שיש בכם. הוא יודע להוביל אתכם למקומות הרבה יותר נפלאים משהאני מאמין שאפשריים.
כשאתם מכירים אנשים שמדהימים בעיניכם? זה החלק בהם שהוא עצמם, ושהם מביאים אותו לעולם, שמדהים אתכם.
עצם מי שאנחנו, זה מה שמדהים בנו. ולכל אחד יש כזה. אז כדאי שנכיר אותו.
וזה, לחיות באמת <3