יש רק הזדמנות אחת בה ניתן לשנות התנהגותו של אדם, והיא כשהוא פונה לעזרה.
עד אותו הרגע, זה לא משנה כמה אנחנו צודקים, כמה אנחנו יודעים, אם אנחנו רוצים רק בטובתו – או שאנחנו חייבים שישתנה, כי בינתיים הוא פוגעני.
כל עוד אדם לא נתקל בקיר של עצמו והחליט שהוא צריך להשתנות, דבר לא יועיל.
למה זה חשוב לדעת? כי בינתיים אנחנו מתאמצים.
מתאמצים לשכנע, מתחננים שיבין, מוציאים אנרגיה על טיעונים והסברים, ובעיקר – לא עסוקים בלעשות את עצמנו מאושרים.
כי אם היינו מקבלים שזה האדם, שככה הוא, כרגע, מסוגל להיות. היינו שואלים את עצמנו שאלה גורלית, כזו שמשנה את מערכת היחסים;
מי אנחנו בוחרים להיות מולו?
לאדם כזה, מה אנחנו בוחרים להעניק?
ואיזה יחס שניתן לו, ישיג את המטרה היחידה שלנו; להיות מאושרים ושלמים עם עצמנו?
ואל תבינו אותי לא נכון, זה רק לפעמים אומר להתרחק. כי לפעמים האושר והשלמות שלנו, הם בלמצוא את הדרך לחיות בתוך מערכת היחסים.
ולפעמים הדרך לעשות זאת היא בלתת קצת פחות, ולפעמים בלתת קצת יותר.
אבל את כל ההחלטות האלו אפשר לעשות רק כשנסכים לקבל - שככה הוא הבנאדם הזה.
ועכשיו אגלה לכם את הסוד הכי כמוס לאנושות, לצערי; את האחר אמנם אין דרך לשנות, אבל כן את היחס שנקבל ממנו. והיא אחת בלבד; להשתנות בעצמנו.
כי מערכת היחסים, כשמה כן היא; מערכת של יחסים.
וברגע שאנחנו משנים את היחס שלנו, משתנה היחס של הצד השני.
זה בלתי נמנע הרי – גם אנחנו מעניקים יחס שונה, בהתאם ליחס שאנחנו מקבלים.
אבל לפעמים כשנהיה טובים למישהו – הוא ינצל זאת, ולפעמים יהיה טוב בחזרה.
לפעמים כשנתרחק מאדם – נאבד אותו, ולפעמים יבין שיש לו מה להפסיד.
ולכן, הדרך היחידה להפסיק להיפגע, היא להפסיק להילחם, ולשאול את עצמנו;
מי אני צריך/ה להיות מול האדם הזה, על מנת להיות מאושר ושלם עם עצמי?
תחשבו על זה 3>