marvaerez
2 מרץ 2019
עודכן ב: 16 אוק 2019
הנה לכם נושא מבלבל...
חלק מהתחושות שלנו הן תחושות-בטן,
וחלק פשוט הרגלים שמובילים אותנו שוב ושוב לאותו המקום.
אנחנו מנסים בכל מחיר לברוח מהתחושות שלנו;
כי נראה לנו שאנחנו אמורים תמיד להרגיש טוב /
כי אנחנו חוששים שהם יובילו למקום בו אנחנו לא רוצים להיות /
כי אנחנו מפחדים משינוי /
כי אנחנו לא תמיד מבינים איך יכול להיות שמשהו טוב – לא טוב לנו,
ולפעמים פשוט כי אנחנו מפחדים מהטוב עצמו.
אבל אם נשים לב,
להתעלם / לברוח / "להגיד לעצמנו" אחרת –
לא גורם להן ללכת לשום מקום.
במקום זה, הן נתקעות;
במקרה הטוב, הן פשוט לא חולפות,
במקרה הרע – יעברו לגוף ויצרו חולי או כאב,
ובאמצע אנחנו עשויים לנסות לשנות את הבחוץ, בתקווה להרגיש אחרת – רק כדי לגלות שגם במקום החדש ניתקל בהן שוב.
מה כן אפשר לעשות?
להיות איתן.
לתת להן להיות.
ולאפשר להן להעביר אותנו תהליך נורמלי של למידה והסקת מסקנות.
זה קורה מעצמו;
מחשבות מסוימות יבואו,
מראות שנראה ומקומות שנהיה בהם יעוררו בנו תהיות והתבוננויות,
דברים שנשמע יהדהדו בתוכנו,
עד שפתאום נגיע למסקנה – שתהיה לנו ברורה.
אולי היא לא תהיה סופית,
אולי נמשיך להתלבט בכלל,
אבל לפחות יהיה לנו כיוון-פעולה –
משהו שאנחנו יודעים שכרגע עלינו לעשות.
זה נקרא "תהליך-עיבוד",
וזו הדרך היחידה באמת ללמוד את החיים.
באמת ללמוד מה נכון לנו, ומה אמיתות-החיים שעובדות לנו.
אנחנו לא עושים אותו באופן טבעי, רק כי נטעו בנו את התחושה שאנחנו אמורים להיות "יודעים". שהחיים הם משהו שנתנו לנו את הידע לגביו – ומשם אנחנו אמורים רק להצליח.
והפלא ופלא – בדרך הזו אנחנו רק מרגישים נכשלים.
כי ברגע שאנחנו פוגשים את הקושי הראשון –
אנחנו מאמינים שלכאורה הוא לא אמור להיות שם,
ומכך מסיקים שאנחנו לא כמו שאנחנו אמורים להיות.
אבל אם היינו מצפים לכך מראש;
אם היו מלמדים אותנו שנצטרך לנסות, לטעות ולתהות,
היינו אולי מתרגשים לגלות אותו -
"הנה, הגיע האתגר הראשון!".
ההזדמנות הראשונה לבדוק וללמוד.
איך אומרים?
אין חכם כבעל נסיון...
החיים הם לא משהו שבאנו "להצליח" בו,
הם דבר שלומדים בו מה נכון ומתאים לנו – מכל התשובות וכל האפשרויות שקיימות.
והדרך ללמוד, היא לא מראש -
לא בתיאוריה שמיישמים.
אלא בלנסות ולתהות,
לפעמים לטעות ולתהות,
לתהות ולגלות.
וזה, אפשר לעשות רק כשמקשיבים לתחושות 3>